<h1>ארחות חיים הלכ' נדה סימן י"א</h1>
<h2>דף כ.</h2>
וכיצד ינהוג עמה בעלה כל ימי נדותה אסור לו להסתכל בה אפילו בעקבה וה"ה לכל שאר המקומות המכוסין שבה. ואין בזה הפרש בין רואה ממש לבעלת כתם וגם אין הפרש בין ימי נדותה לימי לבונה שכל שאסור בזה אסור בזה. ולא ישכב עמה במטה אחת ואפילו הוא בכסותו והיא בכסותה ואפי' לשכב במטה המיוחדת לה אסור. ואפילו אינה עמו במטה. ולא יגע בה אפילו באצבע קטנה שלה.
כתב הרשב"א ז"ל בתשובה דבעל הבקי ברפואה ואשתו חולה ונדה ויש בעיר בקי כמוהו אינו יכול למשש הדפק שלה. אע"פ שאין נגיעת הנדה אסור אלא משום שבות במקום שהתירו שבות מתירין ובמקום שלא התירו אין מתירין. והביא ראיות לדבריו לאסור ע"כ. ואסור לישב בספסל שהיא יושבת אם אינו קבוע שלא תוכל לנענעו אנה ואנה ויש מתירין אם יש אדם אחד ביניהם. וכן אסור להושיט (לה) דבר מידו לידה או מידה לידו משום הרחקה. ולא תאכל עמו בקערה אחת. ולא תמזוג לו את הכוס ותתן בידו וכן הוא אסור למזוג לה. ולא עוד אלא אפילו לשלוח לה כוס יין של ברכה או כוס אחר דעלמא ובלבד בכוס שייחדו לה כל זה מפני הרגל עבירה. ולא כוס בלבד אמרו לתת בידו אלא אפילו כל דבר כגון מעות ומפתח וה"ה מידו לידה. אבל מוזגת לו את הכוס ומניחתו על גבי שולחן או על גבי הארץ במקומות שאינה רגילה להניח. ומצעת לו המטה שלא בפניו אבל בפניו לא מפני הרגל עבירה. ולשתות שניהם בכוס אחד כתב הר"י ז"ל דאין קפידא אחר שהם שותים זה אחר זה. והר"ף ז"ל כתב ונהגו העולם להפסיק באדם אחד וכן נר' דעת הראב"ד ז"ל ודעת הרשב"א ז"ל. ואינו אוכלת עמו על שולחן אחד אם לא עשו היכר ביניהן והיינו דוקא בימיהם ואנו ששולחנות שלנו גדולים אין להקפיד רק שלא יאכלו בקערה אחת ולאכול זה מה שהותיר זה מותר. וכך השיב לי הר' יעקב ב"ר שאלתיאל ז"ל בשם הר' אשר האשכנזי ז"ל. ולפי דעת הרשב"א ז"ל צריכים אנו לעשות היכר ג"כ בשולחן כמו שנהגו לאוכלי בשר וגבינה.
